למי שלא יודע בין קליפורניה ליפן יש מה שנקרא אי אשפה גדול, למרות שאין לו מוצקות, אלא הוא דומה ל- מרק עבה וג'לטיני שצף ממקום למקום באוקיינוס. במשך יותר מעשור מאז שהתגלתה ה"תופעה ", האי הזה לא מפסיק לצמוח, ניזון ממיליוני שברי הפלסטיק המגיעים נסחפים בזרמי האוקיינוס.
לאי צף זה יש שטח שטח כמעט פי עשר מחצי האי האיברי, ואחד הגורמים העיקריים לבעיה סביבתית חמורה זו הוא הגידול בניווט השיט. כבר דיברנו בהזדמנות אחרת על ההשלכות בים הקריבי של תעשיית השייט, לחץ כאן לקרוא אותו.
לאס כללי ניהול פסולת הנצפים בספינות שייט נכללים בתקנה עד כמה שהיא מיושנת, היא האמנה הבינלאומית למניעת זיהום ספינות (MARPOL) שאושרה ב 1973 על ידי הארגון הימי הבינלאומי (IMO).
אחד האמצעים של ההסכם הוא זה אוסר על ריקון ההדפסים והזרמת ביוב הספינה תוך שלושה קילומטרים ימיים, למעט אם טופלו כדי להפחית את נפחם ולסלק את עומס המזהמים. אבל, למעשה החל מ- 12 קילומטרים, כללי סילוק האשפה נינוחים ומי שולט בים הנמצא יותר מ -22 קילומטרים מהחוף כדי לבדוק אם ספינה עומדת בחובה זו? האמת היא ש התקנות הנוכחיות אינן מספיקות למניעת השלכת פסולת בלתי מבוקרת וההתחייבות לדאוג לסביבה הימית מגיעה מהקפטן ומחברת הספנות, ובמקרה של הפלגות חייבים המשתמשים לדרוש זאת.
החברה קוסטה קרוזס השיקה את פרויקט השייט בר קיימא על צמצום פסולת ושחזור, אך היא לא הייתה בתוקף במשך שנה.